המסע הבלתי צפוי של הלב

עזרא ישב על ספסל בפארק השקט, מתבונן בילדה קטנה שמסתובבת עם כדור עף.

הוא לא תכנן להיפגש היום עם כלום, ובטח לא עם משהו שיגרום לו לחשוב על אהבה מחדש.

מהר מאוד, בין הלבטים של היום-יום, הוא הבחין באישה שיושבת לא רחוק, קוראת ספר ישן בעל כריכה חומה. משהו בה משך את תשומת ליבו – לא רק המבט שלה אלא גם השקט שישב על פניה.

עזרא לא התכוון לגשת, אבל רצון עמום גרם לו לקום וללכת לעברה. תחושת המבוכה שטפה אותו ברגע ששאל אותה אם מותר לו לשבת.

הם התחילו לדבר על ספרים, על חלומות שלא הגשימו, ועל ימים שבהם הכול נראה בלתי אפשרי.

אך השיחה פתאום התנתקה כשהאישה קיבלה שיחת טלפון ודיברה בטון דחוף, פרצה בבכי והניחה לה להיכנס למונית.

עזרא נותר לבד, מתלבט אם לנסות לעקוב אחרי המכונית או לשחרר את הרגע.

בליבו, המפגש הקצר הזה נשאר כתזכורת לכך שלפעמים אהבה אינה חייבת להתחיל עם התחייבות או אפילו הבנה – היא פשוט יכולה להיות רגע של קשר אמיתי בין שני לבבות זרים.

עזרא קם, והלך לעזור לילדה לאסוף את הכדור שגלגל רחוק מדי.

הוא לא ידע אם יפגוש אותה שוב, אבל הפעם הרגיש שהדברים אינם תלויים בו, והאהבה יכולה להתקיים גם בשקט של ההעדר.