You're reading free stories on our website. Get the mobile app for audio narration, speaking practice, vocabulary saving, personalised stories, instant translations, and progress tracking.
📖 You are reading the free text version. Get our mobile app for 🎧 audio narration, 💬 speaking practice, 🔄 instant translations, and 💾 vocabulary saving to enhance your learning experience.
בשוק העירוני העתיק, לאה עמדה מנפנפת בידיה בין הסחורות צבעוניות. היא לא חיפשה שום דבר מסוים, אלא פשוט דמותה בתוך הסביבה שהתקיימה זמן רב.
לפתע, היא הבחינה בשקית פלסטיק שעל הרצפה, מקומטת ושבורה. היא התעכבה, מתבוננת באותה שקית שבאופן מוזר סיכמה סיפור של ימים, של ניצול והשלכה.
לאה תפסה אותה והתחילה לחשוב על כמה פעמים שקית אחת יכולה לעבור ידיים - מהדוכן למכולת, מהסל לבית, ואולי לחיפוש בלתי נגמר בפחי האשפה.
השקט שסביב התעמעם בעיניה, והבינה שהשקית המנופפת הזו היא לא רק חפץ, אלא ממש הרפתקה קטנה של חומרים ונפשות שמסתובבות בסביבה בלי ששום אחד שם לב.
היא החליטה לקחת את השקית איתה, אבל לא כדי להשתמש שוב, אלא כאיזכור קטן לחיים הזמניים וחסרי הוודאות של הדברים הקטנים כל כך.
כשחזרה הביתה, לאה הניחה אותה ליד החלון, שם האור זרם והבהיר את כל הקמטים והקווים - כמו סיפור שלא נגמר, מזמין מחשבה על הקשר בין האדם והסביבה.
השקית נשארה שם מספר ימים, והיא הפכה לסמל שקט בבית, תזכורת שכל דבר, גם הנראה הזניח, מחזיק סיפור שמחכה להתגלות.
לא הייתה פה סגירה ממשית, אלא קיום של רגע שבו השקט וההבנה פשוט מתקבלים, כמו נכון להיות נוכח במה שיש בלי לחץ להסביר או לשנות.
This story contains important vocabulary that you could be learning! Our mobile app provides audio, speaking practice, instant translations, vocabulary saving, and progress tracking.
