You're reading free stories on our website. Get the mobile app for audio narration, speaking practice, vocabulary saving, personalised stories, instant translations, and progress tracking.
📖 You are reading the free text version. Get our mobile app for 🎧 audio narration, 💬 speaking practice, 🔄 instant translations, and 💾 vocabulary saving to enhance your learning experience.
אני שמעון, ואני זוכר את הלילה שבו הכול השתנה.
הכל התחיל כשחיכיתי לאוטובוס בתחנת הרכבת בעיר קטנה שבה לא הכרתי אף אחד. היא הופיעה פתאום, מחייכת ומחוללת סביב אור שמחמם את הרחוב הקריר.
׳את מחכה לאוטובוס?׳ שאלתי, בקול שהוא כמעט השתקף בחבל השקט שבין שתי מילים.
׳כן,׳ היא ענתה, אבל משהו בקולה היה לא שגרתי, כאילו מילה אחת לא הספיקה להסביר את כל מה שהרגשתי באותו רגע.
החלטתי לשבת לידה, והתחלנו לדבר על רגשות קטנים, על חלומות שחיים צובעים לעיתים במרירות ועל תקוות שממשיכות לדחוק קדימה. הדיבור שלנו היה מלא בתהיות, לא וידאויות. היא הייתה כמו סקרנות שהגיעה לגלות עולם חדש.
אבל אז, כמו סצנה מתוך סרט ישן, אורות האוטובוס נראו ברקע. היא הדגישה שהיא צריכה לרדת כאן, שהדרך שלנו היא קצרה ואטומה במובן שהלב לא תמיד יודע להיות אמיץ גם כשהוא רוצה.
כשהיא ירדה, נותרתי עומד במקום, מחפש מילה אחרונה שלא נאמרה, משקל שלא נמצא.
הייתה תחושה של הלם, של רגע שהלב מזוהה עם הטעות שכל כך רצינו להימנע ממנה - לא להגיד את האמת שיכולה הייתה לשנות הכול.
בשעות שלאחר מכן, חשבתי שהרומנטיקה לא תמיד אמורה להיות סיפור של התחלה וסוף, אלא לעתים היא הרגע שבו כוח ההחלטה והפחד נפגשים, משאירים אותנו עם שאלה פתוחה ומחשבה שלא תעלם במהרה.
לפעמים, במקום סוף ברור, יש רק שקט שממחיש כמה מסובך להיות באמת קרובים, וכמה קשה לפרוץ את החומה שבלבנו.
This story contains important vocabulary that you could be learning! Our mobile app provides audio, speaking practice, instant translations, vocabulary saving, and progress tracking.
