ריח הפלאפל ברחוב השקט

ברחוב קטן ושקט בשכונה חדשה בעיר, ישבה נירית עם כוס קפה וחשבה על הבוקר שעבר.

היא לא הבינה איך לפתע הריח החזק של פלאפל מטוגן מילא את האוויר, למרות שאין פה שום דוכן או מסעדה פתוחה בשעות כאלה.

נירית החליטה לצאת להביט סביב. הרחוב היה ריק למראה, אבל הריח המשיך להתעצם, אפילו מתחת לחלונות הבתים.

לאחר כמה דקות, הבחינה בנער צעיר שיושב על מדרכה, עם שקית נייר קטנה לידו. הוא נראה מבולבל ונדמה היה שהוא לא מצליח להחליט מה לעשות עם הפלאפל.

"את רוצה טעימה?" הוא שאל בחיוך מביך והציע לה כדור פלאפל חם וטרי.

נירית לקחה ביס, והטעם היה משהו שלא זכרה מימיה – פשוט, אך מלא חיים. הריח המיוחד והטעם גרמו לה לזכור את ילדותה בכפר שבו הטעמים תמיד היו טבעיים ומשפחתיים.

אבל הנער הוסיף: "אני לא מוכר פה, פשוט התפרנסתי קצת מהפלאפל של סבתא שלי כשאני מתגעגע אליה."

נירית חייכה ואמרה כי הריח והטעם הם יותר מסתם אוכל - הם סיפור, תשוקה וגעגוע שיכולים לגעת בלבב של כל אדם.

הם חלקו את הפלאפל וגם רגע שקט של הבנה, הרחוב השקט הפך למקום שבו טעמים זכרונות ורגשות נפגשו בלי מילים רבות.