המראה המוזרה על פני האגם

הבוקר התחיל בשקט, כאשר דניאל הלך אל האגם שביער הסמוך לביתו כדי ליהנות מנוף טבע רגוע.

המים היו חלקים כשיקפו את השמיים הכחולים, אך משהו קטן ופשוט סקרן אותו – על פני המים הופיעה צורה מוזרה שלא זכר לראות קודם. היא נראתה כמו צל של דג ענק, אך נעה באיטיות ורכה.

דניאל החליט לשבת על ספסל קרוב ולבחון את התופעה הזאת מקרוב. ככל שהסתכל, הוא שם לב שהצורה הזו לא נעה כרגיל, אלא נראתה כמעט כאילו היא מנסה לתקשר איתו.

במשך דקות ארוכות, דניאל נשאר במקום, שואל את עצמו מה אפשר ללמוד מהמראה השקט והלא רגיל הזה, שנראה כמו משהו בין חלום ומציאות.

הוא לא מצא תשובות ברורות, והצורה נעלמה לאט ככל שהשמש עלתה גבוה יותר.

השקט סביב המשיך, אך המראה ההוא נשאר איתו במחשבות – תזכורת שיכולות להיות דברים בטבע שלא תמיד אפשר להבין או להסביר במילים פשוטות.

דניאל לא חש דרישה לפענח את התהליך או לשנות אותו; הוא פשוט ידע שהאזורים השקטים של הטבע יכולים להציע מפגש מיוחד עם משהו רחב יותר מהשגרה.

החוויה לא הייתה על פתרון או סיפור מסוים, אלא על ההפתעה שבגילוי ושלווה פנימית שנובעת מקבלת הלא נודע בטבע שסביבנו.