השיעור שהשתבש בשל החולצה

בבית הספר התיכון התכוננה מרינה לשיעור ההיסטוריה שנחשב היום לדיון מיוחד על אירועים עכשוויים.

עם זאת, כשהגיעה לכיתה היא הרגישה שמשהו לא בסדר – כולם הביטו בה בהפתעה ובלבול. היא לא שמטה מבט אל מראה בתיק שלה, אבל מהר מאוד הבינה – החולצה שלה הייתה מודפסת בטעות עם תמונה מביכה מאוד, ששלחה לה החברה הטובה שלה כבדיחה.

מרינה נאלצה להתמודד עם תחושת אי הנוחות והתמיהה של כולם. היא ניסתה לשחק אותה בשקט, לשבת בפרופיל נמוך, אבל עורר סקרנות רבה שאי אפשר היה להתעלם ממנה.

במהלך השיעור, מרינה חשבה על האופן שבו המצב הזה שינה את צורת ההתייחסות אליה. במקום להתמקד בלמידה, חבריה לכיתה דיברו רק על החולצה והבדיחה שמאחוריה.

בסוף השעור, המורה הבחינה במבוהלת וניגשה אליה. בלי מאמץ להקטין את המצב, היא אמרה שכמו בהתנהלות היסטורית, לעיתים הטעות שבה אתה נמצא הופכת להיות הזדמנות לראות דברים אחרת.

מרינה יצאה מהכיתה עם מחשבות לא ברורות. היא לא הכתירה את המצב כחיובי או שלילי, פשוט הבינה שלפעמים טעויות מבלבלות אך גם משנות פרספקטיבה. זה לא שינה את מה שהיא למדה היום במדויק, אך הוסיף נדבך חדש להיכרות עם עצמה.

כשחזרה הביתה, היא החליטה שאולי החולצה הזו תישאר להמשך היום, כפי שהיא – עם הפגם והבלבול, בלי לנסות לתקן או להסביר.

הסיפור הזה לא הסתיים בפיתרון קלאסי, אלא ברגע של קבלה והבנה שזה בסדר לא להיות מושלם תמיד.