הריצה שלא הלכה כמתוכנן

כשאורי הגיעו לאצטדיון לנכס נוסדן, הם היו מלאים באנרגיה וציפייה לריצה הגדולה שתתקיים באותו יום.

אבל כבר בתחילת המרוץ, משהו לא הרגיש נכון. רגלו של אורי נפגעה בחבל שרץ מישהו אחר שכמעט נפל. הוא ניסה להמשיך, אבל הכאב הלך וגדל.

הסביבה הייתה רועשת בצעקות ועודדי עידוד, אבל אורי הרגיש מנותק מהכל. הוא חשב לעצמו: "למה דווקא היום, למה דווקא עכשיו?"

לאחר כמה צעדים נוספים, הוא הבין שזה הזמן להפסיק ולחפש עזרה. הוא לא רצה לוותר על החלום, אבל גם לא רצוי להזניח את עצמו.

הרופא הביא אליו תחבושת וחיזק אותו במילים טובות, והאושר הגיע מהר מאוד מחבריו שהגיעו לעודד גם אותו, לא רק את הזוכים.

בסוף היום, אורי לא זכה במרוץ, אבל הוא הבין משהו חשוב יותר – הספורט הוא לא רק תחרות, אלא גם קבלה של המצב והנכונות להקשיב לגוף.

הוא חזר הביתה עם תחושת סיפוק שונה – הוא למד שריצה היא לא רק להגיע לקו הסיום, אלא לדעת מתי לעצור ולהגן על עצמו.