רוח בין העצים

כשאני עומד בשדה הפתוח, הרוח מנשבת בעדינות וגורמת לעצים לזוז כאילו הם רוקדים. אני, יואב, אוהב לרגעים כאלה – כשאפשר לשכוח מהעולם ולהקשיב לטבע.

המסע שלי היום הוא פשוט – ביקרתי ביער קטן שמעולם לא הייתי בו לפני כן. השקט שם מורגש חזק, וכל צעד על העלים היבשים נשמע ברור.

לפתע, הרגשתי שמשהו לא בדיוק תקין. ברוח העזה נפל עץ גדול, ונוצר מסלול חסום שהקשה על ההליכה. רציתי לעקוף, אבל הדרך הייתה צפופה מדי.

לא היה טעם להתעצבן; במקום זה, החלטתי לשבת על גזע עץ קרוב ולהסתכל על העלים שנעים ברוח. חשבתי על כמה הטבע חיוני, אך גם בלתי צפוי.

למרות שהמסלול לא ברור, ולמרות הפסקת ההליכה הבלתי מתוכננת, מצאתי שלווה ברגע הזה של המתנה. לא תמיד חייבים למצוא פתרון מיד – לפעמים פשוט צריך לקבל את המצב כמו שהוא ולתת לטבע ללמד אותך סבלנות.

כשהרוח נשבה שוב קלות, קמתי והחלפתי מסלול. היום לא היה מסע של כיוונים מדויקים, אלא חוויה על הקשר שלי עם הסביבה – ללא דרישות או לחצים.