המכתב שהשאיר אותה תוהה

כשאיתי מצא מכתב ישן במגירה של דודו המנוח, הלב שלו החל לפעום במהירות שונה.

המכתב היה לאישה בשם רחל, מכתב אהבה שלא נשלח אף פעם. איתי החשיב את סיפור האהבה הזו כסוד טמון, משהו שמעולם לא יצא החוצה.

הוא החליט לנסות למצוא את רחל כדי להסביר לה את המכתב, אך כל החיפושים היו ללא תוצאה. נראה כאילו היא נעלמה מהעולם.

בדרך, הוא נפגש עם אנשים שסיפרו עליו סיפורים שונים – כיצד דודו היה איש שקט ומסתורי, אך עם רגשות עמוקים כלפי רחל.

איתי הרגיש שהוא לומד לא רק על סיפור האהבה שנפער בין השנים, אלא גם על עצמו – על המשמעות של מילים שלא נאמרו ועל הכוח של הרגשות שנשארים בלתי פתורים.

הסיפור לא נגמר במפגש או בהבהרה, אלא ברגש שבין העבר להווה, בין השקט לסקרנות, כשהמכתב הופך לסמל של אהבה שלא נתגשמה, אך עדיין חיה בזיכרון.