היום שבו הגלגלים עמדו

לא תמיד צריך לזוז מהר בכדי להרגיש את הרוח בפנים. רפאל, נער בן ארבע עשרה, אהב לרכב על אופניים שלו ברחובות הקטנים של העיר. יום אחד, הוא החליט לנסות לגלגל את אופניו על מסלול חדש בפארק שמאחורי ביתו.

המסלול הזה היה שונה. לא כלול בו תחרויות ומהירויות, אלא נתיבים לאופניים עם הרבה עצים וצמחייה. רפאל אהב את השקט והטבע, אך אחרי כמה דקות התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר בגלגל הקדמי של האופניים שלו.

רפאל עצר ובדק את הגלגל. זה היה שטוח. הוא ניסה להמשיך לגלגל לאט, אך בכל סיבוב היה צליל מוזר שהפריע לו.

למרות שזה הרגיז אותו, הוא חשב שאולי זה לא כזה נורא. הוא ישב על ספסל על יד הפארק והסתכל על העצים, חשב על כמה לפעמים ההפסקות הן כמו ספורט - זמן לעצור ולנשום.

כמה ילדים קטנים עברו לידו עם אופניים צבעוניים וצחקו. רפאל הזכיר לעצמו שגם אם היום לא יזוז מהר או יעשה תחרות, זה לא אומר שזה יום רע.

לא תמיד הספורט הוא על לנצח או להגיע למטרה. לפעמים, הספורט הוא על להרגיש, לנוח ולהתחבר לטבע ולגוף שלך. הוא חייך וקם, החליט ללכת הביתה – מוכן לנסות שוב מחר.